פעמים רבות בליוויים כלכליים, עולה צורך מהלקוחות, לעשות שינוי תעסוקתי.
משהו בתוכם לא לגמרי שלם עם המצב התעסוקתי.
אני אמנם אוהבת את מה שאני עושה אבל… בתוכי פועם רצון להביא לידי ביטוי תחום אחר לגמרי. משהו שאני טובה בו, נמשכת אליו… והוא לא בהכרח קשור לתחום העבודה הראשי שלי.
חושבת שהייתי יכול לעשות איתו משהו. אולי עסק, או סדנה.
משהו שם בפנים שכל הזמן דופק ולא רוצה שימשיכו להדחיק אותו.
אפילו גורם לדגדוג כזה של התרגשות כשנותנים לו עוד קצת תשומת לב.
אז מה עוצר אותך מליישם את אותו רצון?
אה.. זה בגלל שאני לא יודעת איך להתקדם.
וגם, לא מבינה בשיווק.
וגם, לא אוהבת שיווק.
וגם, אין לי זמן.
וגם, לא באמת בטוחה שאני טובה בזה.
מפחדת, מרגישה שזה גדול עלי.
וכל פעם שאני כן עושה משהו כדי לקדם את זה אני נתקעת.
מוכר לכם המצב?
למה זה קורה?
"האמיגדלה" – היא חלק במוח של כל אחד מאיתנו, שאחראי בין השאר על מצבי סכנה.
כשאלה מגיעים האמיגדלה תשתלט תוך שניות ותגרום לנו לעשות אחד מאלה:
להילחם, לברוח או לקפוא.
חשוב וקריטי!
הבעיה היא כשהאמיגדלה מדמיינת מצב חירום אבל הוא לא באמת כזה.
לפתוח סדנת תפירה?
לא זה "מסוכן" לך – גדול עלייך – בלתי אפשרי – לא ניתן ליישום – את לא יכולה וכו.
ואז את קופאת או בורחת..
אבל יש דרך מדליקה לעקוף את האמיגדלה.
והיא: "צעד קטן".
תשאלי את עצמך: מה הצעד הקטן שאת יכולה לעשות כדי להשיג את המטרה?
לא הכל. לא. את לא פותחת סדנה. את רק מרימה טלפון.
או רק מכינה רשימה של נושאים.
הצעד הקטן יכול להיות כל דבר שמקדם אותך אל המטרה אבל לא מלחיץ אפילו קצת ולגמרי ברור לך איך תעשי אותו.
אם לא מספיק ברור – הצעד לא מספיק קטן.
כך תוכלי להתקדם בלי לעורר את האמיגדלה. את תגיעי רחוק מאוד אבל בצעדים מאוד קטנים ומה שיתעורר בך הוא הרבה סיפוקים קטנים ומתוקים ובהירות שהולכת ונפתחת לפנייך כל הזמן.
אז אני מזמינה אותך להחליט מה הצעד הקטן שלך.
בהצלחה!
